המגפה העולמית יצרה סדר עולם חדש בכל הקשור לאופן שבו אנחנו עובדים, מתנהלים ביום יום, צורכים, ומעל הכל – היא השפיעה על האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות. אנחנו, ולא פחות חשוב – הלקוחות שלנו.
אגע בכמה מגמות שהתרחשו בשנה / שנה וחצי האחרונות לאור המגפה והשפיעו באופן מהותי על עולם התכנון והבנייה בישראל.
קריאה נעימה,
רני
1. חוסר וודאות כלכלי
כיוון שהעת המודרנית לא ידעה מגפה שכזו מאז השפעת הספרדית לפני כ 100 שנה – למעשה אף אחד לא ידע כיצד לצפות או להיערך לבאות למגפה כשהעולם כולו הוא למעשה כפר גלובלי קטן והיפר-מקושר.
ההאטה שהורגשה בכלכלה הישראלית ובכלכלות העולם, הביאה למגוון תופעות בתחום קבלת ההחלטות הקשורות לבנייה – מהתכנסות פנימה ומחשבה נוספת לפני כניסה להשקעות מרחיקות לכת של חלק מהאנשים (כמו בניית בית פרטי או פרוייקטי בנייה), דרך הצד ההופכי של השקעות יתר על ידי יזמים שזיהו נקודת שפל וצפו שאפשר לקנות או לבנות בזול ולהרוויח בהמשך עם התאוששות הכלכלה.
בפועל – משיחות עם מספר בעלי משרדים גדולים בישראל, וממבט חטוף במודעות חיפושי העובדים בפייסבוק, שנה וחצי לתוך המגפה נראה כי שוק הבנייה בישראל לא הואט, יש הרבה עבודה וגם מדווחים על מחסור משמעותי בעובדים טובים (אבל זה כבר נושא אחר).
אפשר היה לצפות להאטה לכל הפחות בתכנון וייזום מגדלי משרדים לאור המעבר לעבודה חלקית מהבית ואימוץ הפרדיגמה הזו גם על ידי חברות גדולות וממוסדות. לכאורה - כשאפשר לעבוד גם מהבית, אולי המוצר של משרד הוא לא הפתרון היחידי לעבודה?
ועם זאת - שיעור התחלות הבנייה של בנייני משרדים ביחס לכל התחלות הבנייה עלה במחצית הראשונה של 2021 ביחס למחצית הראשונה של 2020. זאת אומרת - בונים אפילו יותר משרדים מבעבר (Ynet, 4/10/21).
כנראה שנכון לעכשיו לפחות, יזמים הבונים מגדלי משרדים רואים בקורונה כתקופה חולפת שעל אף האפשרות לעבודה מרחוק לא תשפיע על האופן שבו אנחנו עובדים ומתנהלים בכל הקשור לעולם התעסוקה והשימוש במשרדים.
2. חוקים ותקנות
כשהקורונה ממש רק התחילה, אי שם במרץ 2020, יצאו "תקנות שעת חירום" מטעם מנהל התכנון. התקנות יצאו כחלק מהבהלה הכללית שאחזה במשק כשעוד לא הצליחו להבין את משמעויות הסגרים שכבר נראו באופק, ואיך ניתן להתנהל תוך כדי. המילה zoom עוד לא הייתה כל כך נפוצה, ועלה חשש שמוסדות התכנון לא יצליחו לעבוד כסדרן ולעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בחוק ובתקנות להליכי רישוי של היתר, אישור והפקדת תוכניות (תב"עות) וכו'.
למעשה, התקנות הקפיאו את כלל התקופות המפורטות בחוק ובתקנות הנוגעים לתכנון ובנייה. בסיכומו של דבר - הן לא באו כמענה והתייחסות לטובת המתכננים, אלא כצעד מניעתי לאי עמידה בלוחות זמנים של מוסדות הרישוי (שווה ערך לאי עמידה בתקנות ובחוק התו"ב).
התקנות הותקנו ל 60 יום (עד ה 24/05/2020) ונתנו זמן היערכות ולימוד אופן העבודה תחת המגבלות. ואכן - מסוף מאי התקנות לא הוארכו ועבודת מוסדות התכנון חזרה להיות מחויבת לפרקי הזמן המופיעים בחוק ובתקנות, רק באופן של עבודה מרחוק על פי כללים ונהלים לקיום דיונים שהותקנו בהתאם.
מעבר להקפאה הנקודתית הזו, אפשר לומר שחוק ותקנות התכנון והבנייה בישראל לא התייחסו באופן מיוחד להשלכות הקורונה למעט מספר תקנות הקשורות לעולם הרישוי שהוגדרו כ"הוראות שעה" (תקנות עם תאריך תפוגה ידוע מראש) והשפיעו על תוקפם של תיקי מידע והיתרים.
הוראות השעה קבעו כי תיקי מידע והיתרים שהתוקף שלהם אמור היה לפוג במהלך שנת 2020 - יוארכו באופן אוטומטי בשנה.
ההיגיון מאחורי ההארכה האוטומטית הוא שכיוון שישנו חוסר וודאות כלכלי עבור יזמים ובוני בתים (בהמשך לנקודה הקודמת) – ייתכן ופרויקטים יתעכבו עד שהמשק יתייצב או עד שתתקבל וודאות מסוימת, וכיוון שכך – ניתנה השהייה של שנה נוספת בתוקפם של תיקי המידע (כדי לאפשר עיכוב החלטה על קידום פרויקט כזה או אחר) והיתרים (כדי לאפשר תחילת בנייה מאוחרת ביחס למתוכנן מראש).
היום אפשר לומר שגם בהקשר עבודה מול רשויות רישוי, בין אם בהיתרים (בעבודה במערכת רישוי זמין) ובין אם בדיונים על תוכניות (בזום או בפגישות משולבות) - כבר הורגלנו לגמישות שבעבודה מרחוק בעת הצורך.
3. אספקה
שרשראות האספקה בעולם ספגו מהלומה לא פשוטה בעקבות הסגרים התכופים שהתרחשו על נמלים ללא אפשרות להיערכות מקדימה. שרשרת האספקה מורכבת קודם כל מאנשים, עובדי נמל שאמונים על טעינת הסחורות על אוניות המשא ופריקתן בנמל היעד, אנשי צוות בספינות המשא שאחראים על העברת הספינה בשלום ליעדה (למרות שישנן גם ספינות משא אוטונומיות), נהגי משאיות שיקחו את הסחורה לחנויות ולספקים המקומיים ועוד ועוד.
ככל שאנשים נדבקו במחלה ברחבי העולם, חלקם מטבע הדברים היו קשורים לשרשרת האספקה וזו הואטה משמעותית. נמלים נסגרו ונפתחו ללא הודעה מוקדמת, קצב העבודה הואט – והסחורה התעכבה מלהגיע.
מבחינת עולם התכנון והבנייה, המשמעות היא כמובן מחסור או עיכוב בהגעה של סחורות, שמביא לעלייה דרמטית בביקוש מול היצע נמוך, וכתוצאה מכך - עליות מחירים משמעותיות. דוגמא טיפוסית לכך היא עליית מחיר הברזל שמשפיע בין היתר על עלות שלד הבניין ומוצרים נלווים נוספים, שהגיע לשיעור התייקרות שנתי של 130%! (Bizportal, 20/05/2021).
הנ"ל משפיע כמובן על עלויות הבנייה הכוללות ובאופן ישיר גם על מחירי הדירות כפי שמתבטא בעלייה ב"מדד תשומות הבנייה" (מדד חודשי שמשקלל את השינויים במחירי הבנייה של דירות למגורים בעקבות שינויים בעלויות חומרי גלם, אספקה וכו').
למעשה כמעט כל מוצר מיובא התייקר בדרך כזו או אחרת - מהברזל שניתן קודם כדוגמא ועד למוצרי קצה כמו ריצופים, חיפויים וכלים סניטריים שמיוצרים ומיובאים מחו"ל.
2 דוגמאות חיות מהשנה האחרונה:
א) ללקוחות בית פרטי שביקשו למקם רעפים מתוצרת איטלקית על הגג, נאמר שהם יצטרכו להמתין לפחות 4 חודשים עד שהרעפים יגיעו לישראל בגלל בעיות כוח אדם, מלאי ואספקה של חברת האם באיטליה. דבר שגרר בסופו של דבר לבחירה ברעפים ישראליים בגלל לוחות הזמנים של הבנייה.
ב) יזם שביקש לחפות שטח של כ 200 מ"ר של קירות בקומת קרקע של אזור טכני במגדל משרדים באלמנט מתכת של חברה ספרדית, החליט שלא לרכוש בסופו של דבר את האלמנטים מאותה החברה מתוך חשש לסגרים או לבלת"מים באספקה, בגלל מחויבות שלו למסור את הבניין בתאריך יעד מסוים. בסופו של דבר - פנה לספק מקומי לייצור האלמנטים.
ברמה העקרונית – ישנן כאן שתי מגמות שיש שיגדירו אותן חיוביות (ואני ביניהם):
האחת - התבססות הולכת וגוברת על מוצרים מהשוק המקומי ואגב כך הקטנת טביעת הרגל האקולוגית. יש מספיק ספקים ישראליים מעולים, כמעט בכל תחום, רק צריך לחפש ולעשות סקר שוק מסודר.
השנייה - מיחזור חומרי בנייה, מה שנקרא "כלכלה מעגלית". כשהעלויות מטפסות, מחפשים פתרונות יצירתיים לשימוש חוזר.
כרגע לא נראה שעליות המחירים בדרך להתמתן ונראה שעוד צפויה תנודתיות בהקשר זה.
4. הרגלי עבודה
במילה אחת – ZOOM.
התרגלנו לעבוד מרחוק. משיחות אחד על אחד דרך ישיבות צוות, לימוד מרחוק, צריכת תוכן לימודי ועסקי, ומה לא. ככל שגלי הקורונה באים והולכים, אימצנו את הגמישות שבעבודה מרחוק לצד פגישות כשמתאפשר.
הרבה נוהגים להתלונן על העבודה מרחוק, אבל יש בה גם לא מעט צדדים חיוביים - מהאפשרות שלא לעמוד בפקקים בדרך לעבודה, דרך החיסכון בזמן בניהול פגישות וכו'. לא צריך לבזבז זמן נסיעה של שעתיים הלוך ושוב לפגישה שאורכת שעה אחת בעצמה. פתאום יש יותר זמן לעבוד.
אז נכון – ישנו אלמנט אנושי שהולך לאיבוד ואסור להתעלם ממנו. יש בקשר עין ולחיצת יד אפשרות ליצירת חיבור הרבה יותר משמעותי ממבט דרך מצלמת המחשב – ועדיין, כשגילינו שאין ברירה, הצלחנו לעבוד גם מרחוק ואנחנו הולכים ומתייעלים גם בהקשר זה.
תוצר לוואי נוסף וחיובי מאד של המגפה הוא מגוון של שירותים הקשורים לעולם האדריכלות שאפשר פתאום לצרוך מרחוק. מקורסים דיגיטליים בתחומים שונים, דרך הדרכות של מנהל התכנון, הרצאות מעניינות מבתי הספר לאדריכלות הטובים בעולם ועוד ועוד.
גם הסטודיו לפרקטיקה נופל תחת ההגדרה הזו, למרות שהוא נהגה הרבה לפני הקורונה, והיא רק נתנה לו boost ומשנה תוקף.
לסיכום
קשה להשתמש במילה "סיכום" בכל הקשור לקורונה, כי ברור לכולם שבינתיים - היא לא מתכוונת להיעלם ואנחנו נדרשים להתאים את עצמנו למשהו שהוא קצת גדול מאיתנו.
אבל אם נסתכל רגע על הצד החיובי - אפשר לראות שלמדנו (ואנחנו עדיין לומדים) כמה שיעורים על גמישות, על יעילות, על הסכמה שלא הכל בשליטתנו ושבעיקר נדרש מאיתנו להסכים למתרחש ולהמשיך לנוע.
Комментарии